פסק-דין בתיק ב"ל 7639-06-13

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 3/4/13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 19% נכות מיום 29/12/10 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1       בדיקת מאפייני הטנטון שבוצעה למשיב ב- 2/7/12 עמדה בפני הוועדה, אולם זו התעלמה לחלוטין ממנה ומהאמור בה לעניין ממצאים רפואיים.

2.2       חובה על הוועדה להתייחס לבדיקות ולא רק לעיין באלה לא כל שכן כשמונחת בפני הוועדה בדיקת מאפייני טנטון שלא מופיע בה טנטון.

3.         טענות המשיב:

3.1       בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים אין כל פגם או טעות משפטית והערעור הינו על החלטה רפואית.

3.2       הוועדה קבעה כי המשיב סובל מטנטון תמידי וזאת לאחר שהיו בפניה כל המסמכים ובדיקות השמיעה ולאחר ששמע המשיב תלונותיו, קבעה כי הנפגע סובל מטנטון תמידי.

3.3       טענת המערער כי הוועדה לא התייחסה לבדיקה מיום 2.7.12 הינה טעות מיסודה וזאת משום שהבדיקה עמדה לנגד רופאי הוועדה ככל שאר הבדיקות כמפורט בסעיף 7 לפרוטוקול.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור.

7.         במסגרת ישיבתה מיום ה- 3/4/13 מציינת הוועדה בסעיף 4 לפרוטוקול כי עמדו בפניה שלוש בדיקות שמיעה משלושה מועדים שונים שהם ה- 28/12/10, ה- 18/5/11 וה- 2/7/12.

8.         הוועדה את תלונות המשיב (סעיף 5 לפרוטוקול), אשר ציין כי הוא סובל מזמזום תמידי באוזניים שאינו מפסיק למעט כשעובד ברעש שאז אינו מרגיש בזמזום, מתקשה להירדם בשל הרעש.

9.         בפרק הממצאים הרפואיים (סעיף 8) מציינת הוועדה כי הקשיבה בתשומת לב רבה לדברי המשיב, עברה על המסמכים שבתיק ובפרט על בדיקות השמיעה ועל הערר כשהמשיב תיאר את הרעשים באוזניו בצורה משכנעת.

10.       בפרק סיכום ומסקנות (סעיף 10 לפרוטוקול) מציינת הוועדה כי לאור חשיפתו הממושכת לרעש ובדיקת שמיעה וכן לאור העקביות של בדיקות השמיעה היא מקבלת את הערר וקובעת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 72 (4) (ד) (2) בגין טנטון קבוע.

11.       הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60).

12.       באשר לבדיקות המוגשות לוועדה, כאשר על בסיס אלה לדברי הוועדה במסגרת הפרוטוקול סומכת היא את קביעתה הרי שהסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את הבדיקות, ותציין את הממצאים העולים מאלה על מנת שניתן יהיה להתחקות אחר החלטתה ולהעביר החלטת הוועדה תחת שבט הביקורת. הוועדה מציינת קיומן של הבדיקות אולם אינה מפרטת ממצאיהן. זאת ועוד, הוועדה מציינת כי שלושת הבדיקות שעמדו בפניה הינן בדיקות שמיעה בעוד שלדברי המערער הבדיקה השלישית המצויינת בפרוטוקול הינה בדיקת מאפייני טנטון בשונה מבדיקת שמיעה בלבד.

13.       בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, ( דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, ( דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206).